בקרוב

בקרוב

בקרוב

ואוו אשכרה עברו שנתיים, מי היה מאמין ?
כבר עברנו במהלך השנתיים האלו אתה בכלל לא מבין.
עברה פה מלחמה מטורפת, אנשים נחטפו וחזרו, הספיקו להיכנס ולשטח את כל עזה,
להיכנס ללבנון וסוריה להילחם שם, ואפילו הפציצו את אירן .
אוי כמה היית נהנה מכל השנתיים האלו, כל השבבי מידע שרצו ברשת, שהיית הראשון
להביא אותם אלינו, כל מיני תחקירים הזויים על דברים שקרו במלחמה. כל מיני הדלפות על
זמני תקיפה, תמיד היית הכי טוב בלמצוא הכל ולדעת ראשון, ואני בטוח שהיית פורח בזה
במלחמה.
אבל כל זה זה רק מעטפת, כולנו יודעים שהיית לוחם על, והיית נכנס בראש מורם וגאה עם
חייליך לעזה, והולך ונלחם כמו שצריך ולא מתבכיין .
אתה בכלל לא מבין מה אנחנו עברנו בשנתיים האלו, כמה כל המציאות השתנתה, כל אנשים
שאנחנו הכרנו כבר לא איתנו, כמה כל אחד כבר לא אותו דבר מאז.
וגם אתה לא מבין מה הלך פה, כמה אנשים התחתנו, חלקם אפילו הורים כבר... .
אל תדאג תהיה בטוח שאותך אנחנו לא שוכחים, אתה נמצא אצלינו בכל צומת ובכל מקום
בחיים, אם זה על הרכב, או על המקרר בבית, אם זה שבכל חופה ואירוע אתה מוזכר, או
סתם ביקור ביום שישי בדרך למעיין.
אתה לא מבין בכלל מה הממדים של ההפצה שעשו לך ולסיפור שלך, בכל מקום בארץ
ובחו''ל יש סטיקרים שלך. וכולנו הולכים ומספרים עלייך לכולם.
כתוב במגילת שיר השירים "דודי ירד לגנו ללקוט בשושנים" בדר''כ אוהבים להגיד
שבמלחמות הטובים ביותר הולכים, ותמיד מציירים איזה סופרמן רועי קליין או עמנואל מורנו.
בזכותך אנחנו יודעים איך גיבורים אמיתיים נראים, איך הם שובבים מגיל צעיר, איזה קשיים
היו ויש להם במהלך חייהם, אבל ברגע האמת הם יודעים להתעלות ולהתרוממם ולהתנהג
בגבורה.
אנחנו יודעים שהצורה שבה אדם מסיים את חייו, באיזה שהוא מקום מסמלת מה כל חייו היו.
בבוקר האכזר הזה בשמחת תורה לפני שנתיים, אתה בחרת לקום כמו אריה ולא לברוח,
בחרת לממש את האחריות שלך, ולקחת את חילייך והלכת להילחם בקרב הבלימה האכזרי
במוצב, בזכות ההובלה שלך בקרב הצלחנו לבלום ולהחזיק את המוצב ולדאוג לעכב את
היכולת של החבלים הארורים להתקדם במסע הרציחות שלהם.
חיית כמנהיג ונפלת כמנהיג, חיית כגיבור ונפלת כגיבור.
אבל מה איתנו? נשארנו כל כך חסרים מאז, כל מפגש חברתי כל חג וכל דבר שקשור אלייך
שמגיע משאיר אותנו כל כך חסרים ומתגעגעים... .

וזה מביא אותי לפירוש השני ל"דודי ירד לגנו" בעולמות למעלה יש מלחמה רוחנית קשה
והקב''ה בוחר לו את מי מפה הוא לוקח בכדי לעזור לו להילחם את המלחמה הקשה למעלה,
והבחירה בכך היא לא סתמית כמו שאתה ידוע. אבל הבחירה הזו מטרתה היא לא רק
המלחמה למעלה, אלא מטרתה לבשם את העולם פה למטה ולתת לנו כוחות להמשיך
במלחמה.
מאז שנפלת, מאז שהקב''ה לקט אותך והרים אותך למעלה, אומנם אתה לא פה אבל בעליה
שלך כל העולם התבשם, וזה כי כמות האנשים שמכירים אותך ואת סיפורך עכשיו הוא עצום
ורב פי כמה וכמה, כמות האנשים שאתה מחזק ודוחף בשדה הקרב הוא הרבה יותר עצום.
הרבה יותר אנשים מכירים מי זה רועי וייזר, ומקבלים ממנו כוחות .
אני יודע שזה אולי מנחם רק מעט, אבל אין דרך אמיתית להתנחם מאובדן שכזה.
אני רוצה לפנות למשפחה היקרה – נעמי ישראל שני ונדב.
אנחנו תמיד נהיה איתכם, אתם תמיד תהיו בליבנו, אין לכם מושג כמה אנחנו גם חושבי ם
עליכם, כמה רוצים לעזור לכם גם אם אנחנו לא יודעים איך לבטא את זה...
החיסרון של רועי יהי חסר לכולנו לעד וימשיך ללוות אותנו כל החיים .
יהי זכרו ברוך ונצור בליבנו לעד.

בקרוב

בקרוב

בקרוב

רועי אחי,

עשינו יחד את הטירונות, וכבר מהרגע הראשון ידעתי!  אנחנו נלך את הדרך הזו יחד.
עוד מהשיחה הראשונה בינינו הרגשתי שמצאתי אדם נדיר, טהור, עם לב ענק ואור גדול.

מהשבוע שטח הראשון ועד שהבאנו את החומה 
ישנו יחד באותו אוהל, חלקנו הכול.

השיחות שלנו, הצחוקים והרגעים הקטנים צרובים בי ולא יישכחו לעולם.

רועי, מי שמכיר אותך יודע  היית גאון במתמטיקה, אבל עוד יותר גאון בלב.
מי אם לא אתה היה מחשב בדיוק של דקות כמה על כל אחד לעלות
מאזין. היית מהיר ויודע לחלק הכל כך שכולם ינוחו טוב.
אני זוכר איך תמיד היית אומר לי: “שבח אוהלים, נהיה ראשונים לעלות לשמירה או אחרונים ואם אנחנו אחרונים כנראה שגם לא היינו שומרים הייתה מוסיף עוד דקה לכל שמירה כדי שלא נשמור והנה גילוי נאות שנישן טוב בלילה.”
ואכן, בטירונות ישנתי טוב, כי היית לידי. 

ברשותכם אני רוצה לקרוא פרק תהילים לעילוי נשמתו אשמח שתצטרפו אלי.

רועי, היית מלח הארץ 
עם אהבה אינסופית למולדת, ועם לב פתוח שאוהב ומקבל כל אחד.
אתה איתי בכל מחשבה, בכל רגע.

אוהב אותך אהבת נפש.
ה' יקום דמך.

בקרוב